בדידות בגיל השלישי: דרכים מעשיות להישאר מחוברים, להתנדב ולהכיר חברים חדשים
בדידות פוגעת בבריאות לא פחות מהרגלים מזיקים. כך מזהים אותה, ואלה הדרכים לבנות מחדש רשת חברתית בגיל מבוגר.
הילדים גדלו ועברו לגור רחוק, חברי העבודה כבר לא בסביבה, ולפעמים גם בן או בת הזוג כבר אינם. בלי ששמים לב, הימים מתחילים להיראות דומים, הטלפון מצלצל פחות, והשקט בבית נעשה כבד. בדידות היא אחת התופעות הנפוצות והפחות מדוברות בגיל השלישי. היא אינה רק תחושה לא נעימה, אלא גורם שמשפיע על הבריאות הגופנית והנפשית. החדשות הטובות הן שאפשר להתמודד איתה, ושאף פעם לא מאוחר מדי לבנות קשרים חדשים.
בדידות ולבד הם לא אותו דבר
חשוב להבחין בין להיות לבד לבין להרגיש בודד. יש אנשים שגרים לבד ונהנים מהשקט ומהעצמאות, ויש אנשים שמוקפים במשפחה ובכל זאת מרגישים שאין מי שבאמת מבין אותם. בדידות היא הפער בין הקשרים שאדם רוצה לבין הקשרים שיש לו בפועל, והיא נוגעת באיכות ולא רק בכמות.
המשמעות המעשית היא שלא מספיק לבדוק כמה פעמים ההורה נפגש עם אנשים. צריך לשאול אם יש לו עם מי לדבר על מה שמעסיק אותו, אם יש מישהו שישים לב אם יחסר, ואם יש לו מקום שבו הוא מרגיש שייך. אלה השאלות שמגלות את הבדידות האמיתית.
הסימנים שכדאי לשים לב אליהם
בדידות לא תמיד מוצהרת. אנשים מבוגרים רבים מתביישים להודות בה, או לא רוצים להטריד את הילדים. לכן כדאי לשים לב לסימנים עקיפים: הסתגרות בבית, ויתור על פעילויות שבעבר נהנו מהן, הזנחה של המראה החיצוני או של הבית, שינויים בתיאבון ובשינה, ושיחות טלפון ארוכות במיוחד שמעידות על צמא לקשר.
כשבדידות נמשכת זמן רב, היא עלולה להתפתח לדיכאון. עצב מתמשך, חוסר תקווה, איבוד עניין בכל דבר או מחשבות קשות הם סימנים שמחייבים פנייה לאיש מקצוע. רופא המשפחה יכול להיות כתובת ראשונה, והוא יפנה במידת הצורך לטיפול מתאים. אין בכך שום בושה, וטיפול נכון משפר מאוד את איכות החיים.
התנדבות: לתת ולקבל בחזרה
אחת הדרכים היעילות ביותר להתמודד עם בדידות היא דווקא לעזור לאחרים. ההתנדבות מעניקה סדר יום, מפגש קבוע עם אנשים ותחושה שיש למישהו צורך בך. היא גם מחזירה את התחושה שהניסיון והידע שנצברו לאורך החיים עדיין שווים משהו.
אפשרויות ההתנדבות מגוונות מאוד ומתאימות לכל יכולת:
- חונכות לילדים ולבני נוער בבתי ספר ובמועדוניות
- סיוע בבנקי מזון ובחלוקת סלי מזון למשפחות
- ליווי מטופלים ובני משפחה בבתי חולים
- הדרכה במוזיאונים, בספריות ובאתרי מורשת
- עזרה טלפונית לקשישים אחרים שגרים לבד
- תמיכה בעמותות בעבודה משרדית, בתרגום או בהנהלת חשבונות
מסגרות חברתיות שכדאי להכיר
כמעט בכל עיר בישראל פועלים מועדונים חברתיים לגיל השלישי, מרכזי יום, מתנ״סים ואוניברסיטאות עממיות. הם מציעים חוגים, הרצאות, טיולים ופעילויות תרבות במחירים נגישים. היתרון הגדול הוא המפגש הקבוע עם אותם אנשים, שבזכותו אפשר להכיר באמת ולבנות חברויות.
גם קהילות דתיות, קבוצות הליכה, מקהלות, חוגי קריאה ומועדוני שחמט הם מקום מצוין למפגש. ההמלצה היא להתמיד לפחות כמה שבועות לפני שמחליטים שהמסגרת לא מתאימה. בפעם הראשונה תמיד מרגישים זרים, והקשרים נבנים לאט, דרך שיחות קטנות על כוס קפה בהפסקה.
הטכנולוגיה כגשר ולא כתחליף
הסמארטפון והמחשב יכולים לצמצם מרחקים. שיחת וידאו שבועית עם הנכדים בחו״ל, קבוצת וואטסאפ של חברי ילדות או הרצאה מקוונת עם שאלות מהקהל הם דרכים להישאר מחוברים גם כשקשה לצאת מהבית. עבור מי שהניידות שלו מוגבלת, זה יכול להיות הבדל משמעותי.
עם זאת, הקשר הדיגיטלי לא מחליף מגע אנושי ופגישה פנים אל פנים. כדאי לראות בו תוספת ולא תחליף, ולהשתמש בו גם כדי לתאם מפגשים בעולם האמיתי. ומי שלא מכיר את הכלים, יכול ללמוד אותם בקורסים ייעודיים שבהם גם פוגשים אנשים חדשים.
מה המשפחה יכולה לעשות
הילדים והנכדים ממלאים תפקיד חשוב, אבל לא תמיד בדרך שהם חושבים. ביקור קצר וקבוע שווה יותר מביקור ארוך ונדיר. שיחת טלפון יומית של כמה דקות יוצרת עוגן ותחושה שמישהו חושב עליך. כדאי גם לשתף את ההורה בחיים שלכם, לבקש את עצתו ולערב אותו בהחלטות, כדי שירגיש שהוא עדיין חלק פעיל במשפחה.
במקביל, חשוב לעודד את ההורה לבנות קשרים גם מחוץ למשפחה, ולא להפוך את עצמכם למקור היחיד של קשר. אפשר להציע ללוות אותו לפעילות הראשונה במועדון, לעזור לו להירשם לחוג או לחבר אותו לשכנים בני גילו. הצעד הראשון הוא הקשה ביותר, ונוכחות של מישהו קרוב מקלה עליו מאוד.
חיית מחמד וקשרי שכנות
לאנשים רבים, כלב או חתול הם מקור משמעותי של חברה, אחריות ושגרה. כלב גם מוציא את הבעלים להליכות קבועות, ובדרך נפתחות שיחות עם שכנים ועם בעלי כלבים אחרים. לפני שמאמצים חשוב לוודא שההורה מסוגל לטפל בחיה מבחינה גופנית וכלכלית, ושיש מי שיעזור במקרה הצורך.
גם הקשר עם השכנים שווה השקעה. היכרות עם השכנים בבניין, הזמנה לקפה או השתתפות בפעילויות של ועד הבית יוצרות רשת ביטחון יומיומית. שכן שמכיר אותך ישים לב אם התריסים לא נפתחו בבוקר, וזה שווה הרבה.
כדאי גם להכיר את השירותים שמציעות הרשויות המקומיות ועמותות שונות, כמו ביקורי בית של מתנדבים, שיחות טלפון יזומות לקשישים שגרים לבד וקהילות תומכות שמספקות מוקד חירום ופעילויות. עובדת סוציאלית ברשות או בקופת החולים יכולה לעזור לאתר את המענה המתאים באזור המגורים.
לסיכום, בדידות בגיל השלישי היא תופעה נפוצה אבל לא גזירת גורל. זיהוי מוקדם של הסימנים, התנדבות, מסגרות חברתיות, שימוש חכם בטכנולוגיה ומעורבות משפחתית מאוזנת יכולים להחזיר לחיים תחושה של שייכות, משמעות ושמחה.
