תסמונת המתחזה: למה נשים מצליחות מרגישות שהן לא מספיק טובות
קיבלת קידום ואת בטוחה שזה רק מזל? תסמונת המתחזה מלווה נשים רבות בקריירה. כך מזהים אותה ולומדים להנמיך את הקול המפקפק.
את יושבת בישיבת הנהלה, מציגה נתונים שעבדת עליהם שבועות, וכולם מהנהנים. ובכל זאת, קול קטן בראש לוחש שבקרוב מישהו יגלה שאת לא באמת מבינה על מה את מדברת. אם התחושה הזו מוכרת לך, את בחברה טובה. לתופעה יש שם, תסמונת המתחזה, והיא מלווה נשים רבות דווקא ברגעים שבהם הן מצליחות. הבשורה הטובה היא שאפשר ללמוד לזהות אותה ולהקטין את השפעתה.
מהי תסמונת המתחזה
תסמונת המתחזה היא דפוס מחשבה שבו אדם מתקשה להפנים את ההישגים שלו. למרות הוכחות ברורות ליכולת, כמו תארים, קידומים ומשובים טובים, הוא משוכנע שההצלחה הגיעה בזכות מזל, תזמון או כישרון להטעות את הסביבה, וחי בחשש שיום אחד ייחשף.
חשוב לדעת שלא מדובר באבחנה רפואית, אלא בתיאור של חוויה רגשית נפוצה. היא מופיעה אצל גברים ואצל נשים, אבל נשים מתארות אותה לעיתים קרובות, בעיקר בסביבות עבודה שבהן הן מיעוט. ככל שהתפקיד בכיר יותר והחדר גברי יותר, כך קל יותר להרגיש אורחת ולא בעלת בית.
הפרדוקס הוא שהתסמונת פוגעת דווקא באנשים מוכשרים ומשקיעים. מי שאינו מוטרד מאיכות העבודה שלו, לרוב גם אינו חושש להיחשף.
איך היא נראית ביום יום
לתסמונת פנים רבות, ולא תמיד קל לזהות אותה. אצל חלק מהנשים היא מתבטאת בפרפקציוניזם: כל מצגת נבדקת עשר פעמים, וכל טעות קטנה נתפסת כהוכחה לכישלון. אצל אחרות היא מופיעה דווקא כדחיינות, משום שקשה להתחיל משימה כשהרף שהצבת לעצמך בלתי אפשרי. כמה סימנים שכיחים:
- קושי לקבל מחמאה בלי לבטל אותה מיד.
- הימנעות מהגשת מועמדות לתפקיד אם אינך עומדת בכל הדרישות.
- עבודה בשעות מופרזות כדי לפצות על חוסר ביטחון.
- שתיקה בישיבות מחשש לומר משהו לא חכם.
- ייחוס ההצלחות לצוות ולמזל, ואת הכישלונות לעצמך בלבד.
המחיר מצטבר. מי שאינה מבקשת קידום, אינה מנהלת משא ומתן על שכר ואינה מרימה יד לפרויקטים בולטים, מתקדמת לאט יותר מכפי שהיכולות שלה מאפשרות. לכך מתווספים מתח מתמשך ועייפות, שעלולים להוביל לשחיקה.
מאיפה זה מגיע
אין סיבה אחת. חלק מהשורשים נעוצים בילדות ובמסרים שספגנו בבית ובבית הספר. ילדות זוכות לא פעם לשבחים על כך שהן חרוצות, מסודרות ונעימות, ופחות על תעוזה ועל נכונות לטעות. מי שגדלה בתחושה שעליה להיות מושלמת כדי להיות ראויה, תתקשה בהמשך לסלוח לעצמה על חוסר ידע טבעי.
גם הסביבה המקצועית משפיעה. כשאין מספיק נשים בעמדות בכירות, חסרות דמויות להזדהות, וכל אישה בחדר מרגישה שהיא מייצגת את כולן. הערות קטנות, קטיעות באמצע משפט או ההנחה שאת זו שתסכם את הישיבה מחזקות את התחושה שאינך שייכת באמת.
מעברים הם זמן רגיש במיוחד: תפקיד חדש, קידום, חזרה מחופשת לידה או מעבר לתחום אחר. דווקא כשאנחנו לומדות משהו חדש ונמצאות מחוץ לאזור הנוחות, הקול המפקפק מרים את הראש.
להפריד בין רגש לעובדות
הצעד הראשון הוא לתת לתופעה שם. עצם הידיעה שמדובר בדפוס מוכר, ולא באמת אובייקטיבית עלייך, מפחיתה את כוחו. בפעם הבאה שעולה המחשבה שאינך טובה מספיק, נסי לשאול מה העובדות. האם קיבלת את התפקיד בהגרלה, או אחרי תהליך מיון? האם הלקוח חזר במקרה, או משום שהיה מרוצה?
כלי פשוט ויעיל הוא תיקיית הישגים. שמרי במקום אחד משובים חיוביים, הודעות תודה מלקוחות, פרויקטים שהובלת ויעדים שהשגת. ביום שבו הביטחון יורד, עיון בתיקייה מזכיר שההצלחות אינן צירוף מקרים. היא גם תשמש אותך היטב בשיחת השכר הבאה.
עוד הרגל מועיל הוא לשים לב לשפה. משפטים כמו ״סתם היה לי מזל״ או ״זה באמת שום דבר״ מקטינים את ההישג בעיני מי ששומע, ובעיקר בעינייך. נסי להחליף אותם בתודה פשוטה, או בתיאור ענייני של מה שעשית. בהתחלה זה ירגיש מוזר ואפילו יהיר, אבל עם הזמן האוזן מתרגלת, והתפיסה העצמית מתעדכנת בעקבות המילים.
כדאי גם לשנות את היחס לטעויות. טעות אינה הוכחה לכך שאינך ראויה לתפקיד, אלא חלק בלתי נפרד מכל עבודה שיש בה אחריות והחלטות. אנשי מקצוע טובים אינם אלה שלא טועים, אלא אלה שלומדים ומתקנים.
לדבר על זה בקול
תסמונת המתחזה משגשגת בשתיקה. כל עוד את משוכנעת שרק את מרגישה כך, התחושה נשארת חזקה. ברגע שמשתפים חברה, קולגה או מנטורית, מתגלה כמעט תמיד שגם הן מכירות את הקול הזה מקרוב, כולל נשים שנראות מבחוץ בטוחות לחלוטין.
מנטורית או מנטור מנוסים יכולים לתת פרספקטיבה שקשה להשיג לבד: לשקף את החוזקות שלך, לספר על הטעויות שלהם בתחילת הדרך ולעודד אותך להגיש מועמדות גם כשאינך בטוחה. קבוצות נשים מקצועיות וקהילות בתחום העיסוק הן מקום טוב למצוא קשרים כאלה.
אם התחושות מלוות בחרדה משמעותית, בקשיי שינה או במצב רוח ירוד לאורך זמן, כדאי לפנות לאיש או לאשת מקצוע מתחום בריאות הנפש. טיפול ממוקד יכול לסייע בשינוי דפוסי החשיבה, ואין בכך שום בושה.
מה מנהלים וארגונים יכולים לעשות
האחריות אינה מוטלת רק על הנשים עצמן. התרבות הארגונית משפיעה מאוד על המידה שבה עובדות ועובדים מרגישים שייכים. מנהלים שנותנים משוב ספציפי ולא רק כללי, שמכירים בהישגים בפומבי ושמדברים בפתיחות על הטעויות שלהם, יוצרים סביבה שבה קל יותר להעז.
גם לתהליכים יש משקל. הגדרות תפקיד שמפרטות רק את מה שנדרש באמת, עידוד יזום של עובדות להגיש מועמדות לקידום וחלוקה הוגנת של זמן הדיבור בישיבות הם צעדים קטנים עם השפעה גדולה. ארגון שמצליח להפיק את מלוא היכולת של העובדות שלו מרוויח גם עסקית.
לסיכום, תסמונת המתחזה אינה עדות לכך שאינך טובה מספיק, אלא סימן לכך שאכפת לך ושאת נמצאת במקום שמאתגר אותך. זהי את הקול, בדקי אותו מול העובדות, שתפי אחרות והמשיכי להרים את היד. הביטחון אינו תנאי מוקדם לעשייה; לרוב הוא מגיע בעקבותיה.