המוצר

האם הדבר אומר שהעולם  נהיה אלטרואיסטי יותר, וכל אחד מבלה את ימיו בניסיון לפנק את רעהו? לא, כמובן. אם נחריג את המקרים הברורים בהם המתנה משמשת כדגימה או טעימה מהמוצר הגדול יותר שמצפים מאתנו לרכוש,  נראה שבכל שאר המקרים בהם אנחנו נהנים מה”מתנות” והפינוקים שקיבלנו, בלי לשים לב הפכנו אנחנו למוצר שנמכר לצד שלישי. מוצר. לפעמים מוצר פשוט, לפעמים מתוחכם, אבל מוצר שכמו מכונה טובה מבצע את עבודתו בלי לשאול יותר מדי שאלות.

הדוגמה הפשוטה ביותר היא רשתות חברתיות, אותן אנחנו צורכים “חינם”, כשבעצם כל האישיות שלנו, תחומי עניין, הרגלים, שאיפות ופחדים הופכים לנתונים בעלי ערך שיווקי שנמכרים לכל המרבה במחיר. דוגמה בולטת  נוספת היא “הפינוקים” שאנו מקבלים מבחרות המזון. אוכל טעים ומוכן שרק צריך להכניס לפה. הם כבר דאגו לנו והשקיעו בנו, ובמחיר של מוצר גולמי כביכול, אנחנו מקבלים ארוחה מוכנה, וכל הטרחה היא מתנה ופינוק עבורנו. ואין צורך להיות טכנולוג מזון כדי להבין שחומרי הגלם באיכות פלסטלינה ועם שיעור רווח עצום, הם אלה שהחליפו את חומר גלם האיכותי שיכולנו לצרוך, אילו היינו מתייחסים לבריאות שלנו כאל פרויקט,  ולא כאל מוצר שנמכר בזול לכל חברה שמושכת את תשומת לבנו.      

הפרויקט

ופה אנחנו בעצם נגשים לשאלה מהו התחליף הראוי? כיצד מפסיקים להיות מוצר או במילים אחרות להיות מכונה שמספקת רווח לתעשייה ומושכרת בזול על בסיס יומי?

אז האלטרנטיבה למוצר היא כפי שניתן להבין כבר מהכותרת של הכתבה הזאת היא פרויקט. המשמעות של הפרויקט היא תכנון, מודעות, בחירה קפדנית של משאבים. תהליך ניהול של פרויקט מכל תחום שהוא טומן בחובו את הצורך לבחון היטב כל גורם שייקח בו חלק. מה מטרת הפרויקט? תוך כמה זמן רוצים להשיג אותה? מה עלות הפרויקט? מה עלות מל תועלת של כל גורם, ספק או חומר גלם שנזדקק לו במהלך הפרויקט? הם הגורם הזה הוא חיוני או שמא שי אלטרנטיבה טובה יותר שתאפשר לנו להשיג את אותה מטרה במהירות גדולה יותר ותוך חסכון במשאבים אחרים?

אלה שאלות בסיסיות והכרחיות שאף פרויקט לא יתחיל ולא יתנהל בלעדיהם. אבל כמה פעמים אנחנו שואלים אותן בחיי היום-יום שלנו? כמה אנחנו בכלל טורחים לחשוב על החיים שלנו, הבריאות שלנו, הקשב שלנו, הבידור שלנו, הקריירה שלנו כעל פרויקט? הבעיה היא שברגע שאנו מפסיקים להתייחס לתחום כלשהו כאל פרויקט, הוא במהרה הופך למוצר.

הקריירה

הדבר נכון גם לקריירה שלנו. האם אנחנו  מתכננים את הקריירה שלנו? בוחרים את הדרך היעילה ביותר להשגת המטרות שלנו?

או שמא מתחילים לעבוד בחברה כלשהי, מתגלגלים לתפקיד הבא, זוכים מדי פעם לתוסף דלק, כלומר לקידום כלשהו וקוראים לכל התהליך הזה של היותנו מכונה או מוצר – “קריירה”? הנושא כואב עוד יותר כשמדובר בעבודה בתחום ההומאני, בו התפקידים לעיתים פחות מוגדרים ויש לא מעט מקצועות חופפים.

ומה הדרך להפסיק להיות מוצרים בתעשייה ענקית ולהתחיל לבנות קריירה בכלל וקריירה ניהולית בפרט כפרויקט יעיל עם לו”ז מובנה?

כמו בכל פרויקט הכול מתחיל משלב התכנון והגדרת היעד. אם אני רוצה להיות מנהל שיווק בחברת היי-טק, אין הגיון ללכת ללמוד תואר בקרימינולוגיה במשך 3 שנים, לאחר מכן עוד שנתיים לעשות קורסים שאולי ימצאו חן בעיני המעסיק, להתחיל לעבוד בתפקיד לא רלוונטי בחברה לא אטרקטיבית ולצפות שעם הזמן המנהל הבכיר של חברת חלומותיי ישים לב אליי, יקדם אותי ויעניק לי את המשרה הנחשקת. אם חוזרים למונחי המוצר הסיכויים של החלום הזה להתגשם זהים לסיכוי התפוח מהקיבוץ להגיע לעוגה שמוגשת למלכת אנגליה. אכן ישנו ייצוא תפוחים ותפוח אחד מתוך מיליון מתגלגל גם לעוגה של המלכה, אבל מבחינה סטטיסטית הסיכוי של התפוח ל”קריירה” כזאת הוא אפסי.

ולמי  דומה האיש שמחליט שבכוונתו להיות מנהל שיווק בחברת היי-טק גלובלית, הולך ללמוד את התחום במוסד בינלאומי יוקרתי, מגיש את קורות החיים שלו למחלקות השיווק בחברות בינלאומיות ובמהרה צומח במקום הנכון לתפקיד הנכון? לטבח שמכין את עוגה התפוחים למלכה. הקריירה של אותו איש היא כבר לא תפוח  שמתגלגל ביד המקרה, זהו כבר פרויקט, מתכון גורמה, שמתוכנן בקפידה ומנוצח ביד רמה.

אם אתם לא מחפשים מקום לאחסון מוצרים אנושיים, אלא מקום להזניק את הפרויקטים האישיים שלכם בכלל ואת הקריירה שלכם בפרט, בואו למכללת IBEC, השלוחה הישראלית של International Cambridge College הבריטי היוקרתי.

אל תתגלגלו, תתקדמו!